מאת: יפעת דננברג-מרק
במשפחה שאני פוגשת במסגרת עבודתי, אחד מילדי המשפחה (רון), תלמיד בית ספר יסודי, סבל מהפרעות התנהגות בבית הספר. כמו כן, התלוננו ההורים על יחסים גרועים מאוד בין רון לבין אחיו ואחיותיו וכן על קשיים רבים בגידולו לאורך השנים. הם מצאו עצמם כועסים עליו ומענישים אותו בתדירות גבוהה.
אמרה האם בכאב: "זה מאוד כואב לי, שאני כל הזמן צריכה לכעוס עליו. אני רוצה לאהוב אותו, אבל כל פעם קורה משהו אחר, שבגללו אני מוצאת עצמי כועסת עליו".
בתהליך הטיפול התברר שרון מתמודד עם קשיי קשב והיפראקטיביות.
מרגע שהוסברו להורים המאפיינים אובייקטיביים של ילדים שמתמודדים עם קשיי קשב הם התחילו לבחון את התנהגותו של רון בצורה אמפאתית יותר וממש כמו קסם היה להם יותר קל איתו, לו יותר קל עם עצמו האווירה בבית נרגעה ופתאום גם המורה שמה לב לשינוי לטובה בהתנהגות שלו.
כפי שאמר גתה, "לא נוכל להאשים את אשר נבין".
מה זה אמפתיה?
מקור המילה "אמפתיה" הוא ביוונית: אמפסיה, empastheia, ששורשה pathos פירושו סבל (על פי אנציקלופדיית בריטניקה, 2002, באתר: www.britannica.com). הכוונה באמפתיה היא ליכולת הפרט לזהות ולהבין רגשות (במיוחד רגשות של מצוקה) של האחר ולאמץ את הפרספקטיבה שלו. אמפתיה משמעותית במיוחד, כאשר רגשות ו/או מחשבות הזולת סמויים מהעין ואינם מבוטאים בצורה ישירה וברורה בהתנהגות או במילים.
כיצד באה לידי ביטוי אמפתיה?
ביטויי האמפתיה יכולים להיות מילוליים (למשל, "זה מאוד מרגיז לצאת מהבית ולמצוא עצמך ברחוב ללא ארנק") או בלתי מילוליים (חיבוק, ליטוף, מגע, במצבים מתאימים). בהורות ניתן לדבר על אמפתיה של הורים לילדיהם ועל אמפתיה של ילדים לילדים אחרים ו/או למבוגרים.
במערכת החינוך ניתן לדבר על אמפתיה בין מורים לתלמידים, בין התלמידים למורים שלהם וכמובן בין הילדים לבין עצמם.
אמפתיה היא הבסיס לבניית קשרים חברתיים ואינטימיות.
אמפתיה של ילדים
מה זו אמפתיה של ילדים?
באמפתיה של ילדים הכוונה ליכולת של ילדים לגלות הבנה לרגשות, תחושות ו/או מחשבות של ילדים אחרים ו/או של מבוגרים.
כיצד באה לידי ביטוי אמפתיה של ילדים?
דוגמאות לאמפתיה של ילדים כלפי ילדים הן כאשר ילד מתאמץ להביא שיעורים לילד חולה; או כאשר ילד רואה ילד אחר עצוב ושואל אותו "מה קרה לך?"; או כאשר מונחת חבילת שוקולד על השולחן ונותרו בה כמה קוביות שוקולד והילד ישאיר חלק לאחיו.
דוגמאות לאמפתיה של ילדים למבוגרים הן כאשר ילד פונה לחברים שלו ואומר להם "תשחקו בשקט, אמא שלי ישנה"; או כאשר ילד מדבר עם סבתא שלו בטלפון ושואל "סבתא מה קרה לך?", כשהוא שומע צליל של מתח בקולה; או ילד ששואל את אביו "איך היה לך היום בעבודה?", כשזה מגיע הביתה; או ילד שמציע עזרה לאמו, כשהיא לחוצה וכו'.
למה קשה לילדים להיות אמפתיים?
אמפתיה מתפתחת בהדרגה במהלך הילדות. אף כי ידוע על גילויי אמפתיה אצל תינוקות, רק לקראת גיל 6 מתפתחת יכולת אמפתיה אמיתית אצל ילדים. זאת מכיוון שרק בגיל זה בערך ילדים יכולים לחוש בסבל הזולת. רק אז הם יכולים לקלוט רגשות של ילדים אחרים, גם כאשר הם אינם מבוטאים בצורה קיצונית כמו בכי. לקראת גילאי 10-12 בלבד מתפתחת יכולת האמפתיה המופשטת יותר, כלומר, היכולת לחוש הבנה רגשית גם לאנשים רחוקים, שאיני רואה אותם לידי.
למה חשוב לפתח אצל ילדים יכולת אמפתיה?
ראשית, כי אמפתיה היא בסיס להסתגלות חברתית. היכולת ליצור קשר בין-אישי, בילדות ובבגרות, מבוססת על היכולת להרגיש את האחר ולגלות כלפיו הבנה. ילדים לא אמפתיים מספיק עלולים להיתקל בתגובות עוינות מצד חבריהם, גם כאשר יפנו אליהם בהצעה ידידותית. למשל, כאשר הפנייה הידידותית התבצעה בעיתוי לא מתאים, שכן חבריהם היו באותה עת עצבניים או עסוקים.
שנית, כי ילדים לא אמפתיים הם בעלי פוטנציאל להתנהגות אלימה. מאחר שאינם מסוגלים לשים עצמם במקומו של האחר, לחוש את הסבל שעתיד להיגרם לו כתוצאה מפעולתם התוקפנית, הם יחזרו על התנהגותם התוקפנית עוד ועוד.
שלישית, כי בתקופתנו יש נטייה גוברת לתפישות ואמונות אגוצנטריות, כאלו המרוכזות בעצמי. לכן, ילדים זקוקים באופן מיוחד להכוונה וללימוד של יכולת אמפתית, שבעבר התפתחה באופן טבעי.
כיצד ניתן לפתח אמפתיה אצל ילדים?
ראשית, ע"י לימוד ערכי או קוגניטיבי. הכוונה להבהרה, ישירה ומילולית, של ערכים אמפתיים כמו התחשבות בזולת, במשפחה ומחוצה לה.
לעיתים הורים מבצעים סוג זה של לימוד, אך הם נגררים פעמים רבות לגישה מטיפה ומאשימה בנוסח: "אתם כאלה לא מתחשבים! כמה פעמים אמרתי לכם שהדבר הכי חשוב בחיים זה לכבד את הזולת? ומה זה עוזר? כלום! אני מדברת ואתם בשלכם!"
שנית, ע"י לימוד התנהגותי. הכוונה להנחיה מעשית של הילד להתנהגויות המיישמות את ערכי האמפתיה. למשל, הורים יכולים ללמד ילדים כיצד להתנהג בנימוס בכניסה למעלית, בהמתנה בתור וכו'; או למשל, ללמד ילדים כיצד להתחלק במשחק עם חבריהם; או למשל, ללמד ילדים לא לעודד קבוצות חברתיות שמוציאות מהקבוצה פרטים בודדים וכו'. פעמים רבות הורים מסתפקים בהסבר קוגניטיבי של ערכים ולא מלווים ההסבר בהזדמנויות למידה אמיתיות בשטח.
שלישית, ע"י לימוד רגשי. זהו הלימוד הקשה מכולם. הכוונה ללמד את הילד כיצד לזהות רגשות, בד"כ רגשות של מצוקה, אצלו ואצל זולתו. ניתן לתרגל מיומנות זאת בצורה משעשעת. למשל, לשבת על ספסל ברחוב או בקניון ולנסות לנחש ע"פ הבעת פנים של אנשים והתנהגותם את מצב רוחם. הורים ממעטים לעסוק בסוג זה של למידה, מכיוון שהיא דורשת הבנה רגשית וגישה יצירתית.
רביעית, לימוד מיתוך מודל אישי והדגמה והוא החשוב ביותר. הכוונה ללמידה, מודעת ובלתי מודעת, שהילד מבצע על ידי צפייה בהתנהגות ההורה, הן ביחסים בבית והן ביחסים מחוץ לבית. למידה זו תלויה במידה שבה ההורה מדגים בהתנהגותו רגישות למצוקות הזולת – לילדיו, לבן/בת הזוג, למשפחת המוצא ולאנשים אחרים.
לימוד על ידי הדגמה מתרחש גם כאשר הורה מבטא בעצמו בצורה תקשורתית רגשות של מצוקה. אם הורים מסוגלים לחלוק ביניהם רגשות מביכים, רבים יותר הסיכויים שיוכלו ליצור יחסי אמפתיה עם ילדיהם ולהדגים להם בצורה אמיתית וכנה אמפתיה מהי.
בשנתיים האחרונות הרגשנו על בשרינו כמה חשובים קשרים חבריים להתפתחות רגשית של ילדים.
הבידודים והריחוק החברתי, השימוש הנרחב במסכים הקטינו מאד את החשיפה של הילדים להבעות פנים אמיתיות, לרגשות ומפה יכולות האמפתיה של ילדים רבים נפגעה.
בבתים רבים הילדים מבלים שעות רבות בחדרם ואפילו אוכלים בחדר מול מסך, כך נחסכות מהם מריבות, קונפליקטים וגם הזדמנויות רבות לאמפתיה ולהתנסות רגשית בכלל.
הקיץ הזה הוא הזדמנות לעורר קשרים חברתיים מחדש, להתנסות באתגרים חברתיים חדשים ולחזק מיומנויות חברתיות שהתרופפו.
