מאת : דורית מסיקה
החיים בישראל מאופיינים בעתות רבות של חוסר וודאות, אם בעקבות מצבי חירום בטחונים, משבר הקורונה העולמי שפקד גם אותנו, אי יציבות ממשלתית ועתה מלחמת "חרבות ברזל" שפרצה על רקע אחד האירועים הקשים ביותר שחווינו במדינה ובכלל כעם לאורך ההיסטוריה.
החיים במאה ה-21 במדינת הסטארט-אפ, מאופיינים בכלים רבים שמטרתם איסוף דאטה, חיזוי, ניבוי, ניהול סיכונים, שמטרתם לייצר שליטה רבה ככל שניתן בתחומים רבים של חיינו. האדם המודרני של המאה ה-21, חי באופן מאורגן למדי, לפי לוחות זמנים קבועים וסדורים, מתכנן את מהלך חייו, שעות וסדר היום ומתנהל לרוב סביב יומן והתראות כדי לקיים את שגרת חייו באופן המיטבי ביותר בין אם במקום עבודתו ובין אם בעתות הפנאי.
חוסר וודאות יוצר בקרבנו רגשות לא נעימים שהיינו מעדיפים לוותר עליהם וככל שהאירוע יהיה עמום ומאיים עבורנו, משהו ביציבות ובשגרת החיים שלנו נשבר ומהווה בסיס פורה לצמיחתה של חרדה. האדם לרוב חושש מהלא נודע.
על פי נתוני המרכז לחקר בריאות הנפש בכללית, מה-7 לאוקטובר חלה עליה של 52% בהפרעות חרדה, עליה של 45% בפוסט טראומה ועליה של 900% בדיווחים על תגובת דחק חריפה בהשוואה להיקף הפניות לקבלת מענה בבריאות הנפש בחודשים אוקטובר-נובמבר בחמש השנים הקודמות. נתונים רבים ממקומות נוספים מצביעים על שיעורים דומים ועליה משמעותית בפניה לקבלת עזרה נפשית על רקע אירועי ה-7 לאוקטובר והמלחמה.
טרור שונה מטראומות אחרות בשל היותו פעולה מכוונת בידי אדם (בשונה למשל מאסונות טבע, מגפה, תאונות דרכים), וכן בשל מטרתו לייצר איום ולשבש את שגרת החיים התקינה של יחידים וקהילות. הצורות שבהן מתרחשת הפגיעה מגוונות מאוד, וכוללות פגיעה פיזית ישירה ועקיפה, שימוש בטכנולוגיות ביולוגיות, פגיעה במוקדי כוח ובסמלי מדינה (North & Pfefferbaum, 2002).
כאשר מבקשים להעריך השפעה של אירוע טראומטי, ניתן לבחון את השאלה משתי נקודות מבט שונות, אך קשורות: 1. ההיבט הפסיכולוגי- רפואי המתייחס ליחיד ומעריך את רמות המצוקה והתפקוד שלו בתגובה לאירועי דחק, שטרור הוא אחד מהם. 2. ההיבט החברתי הבוחן את הפגיעות או את החוסן הקהילתי של הקבוצה השלמה. הסתכלות כזאת מאפשרת התבוננות והבנה של הטראומה בהקשר החברתי. גם במובן זה טרור הוא בעל מאפיינים ייחודיים לעומת טראומות אחרות (שוד, אונס) שכן הוא מכוון לפגיעה בקבוצה השלמה ולערעור הנחות היסוד החברתיות והתרבותיות שבבסיסה (תובל- משיח, 2008).
החברה הישראלית חשופה למעשה, מאז הקמת המדינה, ללחצים טראומטיים חוזרים ונשנים. מלחמות ואירועי טרור, נחשבים כואבים וטראומטיים ביותר עבור אנשים בכל הגילאים. איום במלחמה וטרור מוגדר "איום של כל סוגי האלימות הפוטנציאלים, המכוונים נגד האוכלוסייה האזרחית". איומים אלה כוללים: חדירת מחבלים, ירי טילים, מקרי ירי, חטיפות ועוד. סוג הלחץ הנוצר במקרים אלה דומה לסוג לחץ 5, המשמש לתיאור סביבות המתאפיינות בגורמי לחץ חריגים היוצרים רמה גבוהה של חוסר ודאות. חוסר הודאות יוצר אתגר של התמודדות, מאחר והאנשים אינם יכולים לנבא מתי האירוע האלים הבא יתרחש. אנשים הנחשפים לסוג זה של לחץ, נוטים לפתח רמות גבוהות של עצב, דאגה ודריכות (Kimhi &Shamai, 2006).
מלחמה, כטראומה אישית וכמי שעלולה לגרום לסימפטומים פוסט- טראומטים, גורמת לפגיעה במספר רצפי חיים מרכזיים (אורן, 2008):
- ערעור תחושת הביטחון הבסיסי- כתוצאה מהמלחמה והסכנות הנשקפות ממנה נפגעים תחושת ורצף הביטחון, כאשר המשפחות מקבלות מסר ואף הרגישו זאת על בשרם, שהבית אינו מקום בטוח ומוגן.
- ניתוק רצף העיסוק, העשייה והתפקוד- השבתת המשק באופן חלקי או מלא בעקבות מלחמה, יוצרת מצב בו התושבים מוצאים עצמם בנתק מרצף התפקוד הרגיל שלהם. רובם אינם יכולים לצאת לעבודה והילדים שגם הם בחופש בשל סגירת בתי ספר, נמצאים עם ההורים. מצב זה, שמשכו לא תמיד ידוע, יוצר מצב של מתח וחוסר ודאות שנוסף למצב הביטחוני עצמו.
- פגיעה ברצף השייכות החברתית והתרבותית- ההקשר של קבוצות השייכות והרצף החברתי נקטעים במהלך המלחמה, מאחר והמשפחות, החברים והמעגלים החברתיים ניתקים פעמים רבות. חלק מהמשפחות מתפזרות למקומות שונים בארץ.
לאור דברים אלה ומכיוון שמלחמה הנה לעתים מצב מתמשך כפי שקורה עתה, על מנת לשמור על רמות בריאות של תפקוד נפשי תקין עלינו לחזק את החוסן האישי והמשפחתי. אחת הדרכים החשובות ביותר לצורך זה הינה הצמדות לשגרה, תוך שמירה על אקטיביות, הקפדה, ככל שניתן, על חשיבה חיובית ואופטימית ושיתופם של אחרים בתחושות וברגשות שלנו. כשהחיים כופים עלינו מצבים של חוסר ודאות שאינם בשליטה שלנו, עלינו לחפש מקורות של ודאות, בהם נוכל לשלוט ולייצר שגרה באמצעותם. לעיתים דווקא שחרור האחיזה במוכר ובבטוח, מוביל אותנו להתנסויות חדשות ודרכים שלא הכרנו, מתוכם נמצא צמיחה וחוזק.
אז כיצד מייצרים חוסן משפחתי ואישי בתוך אי הודאות?
ראשית, חשוב לומר כי חוסן הוא היכולת שלנו להסתגל בצורה טובה יותר ללחץ, קשיים, טראומות או אירועי חיים בלתי צפויים. אין זה אומר שלא נחווה צער, עלבון או קושי ואין זה אומר שלא נהיה רגישים לדברים שקורים לנו או סביבנו, אלא שתהיה לנו היכולת להתאושש ולשמור על כשירות תפקודית בכדי להמשיך הלאה. יכולת ההתמודדות קיימת בכל אחד מאתנו באופן טבעי, אך במידות שונות ולכן חוסן הוא תהליך נרכש שניתן לייעל וללמוד. חוסן הוא תהליך הדרגתי וכמו בכל תהליך, אין פתרונות קסם שיהפכו אותנו מיד לחזקים, כפי שאין אדם שעמיד בפני הכל.
מספר דרכים משמעותיות ומוכחות כיעילות לחיזוק החוסן:
- חיזוק תפיסת המסוגלות העצמית ושמירה על שגרה: תפיסת ה"אני" כבעל כוחות התמודדות ושליטה במצב, נכונה למבוגרים וילדים כאחד. לכן, מול המגבלות ולצד האירועים והקושי שנוצר על רקע המלחמה, עלינו לייצר שגרה חדשה ומותאמת. כזו שמחד תהווה מסגרת יציבה ומוכרת ומאידך תהא מאפשרת, מכילה וגמישה בעת הצורך. למשל: נייצר סדר יום שבועי אשר יכלול דפוסים קבועים מהשגרה המוכרת והרגילה שהייתה עד למלחמה, כגון: זמני ארוחות, פנאי, מסכים, חלוקת מטלות בבית. זאת לצד יצירת התאמות במקומות בהם חל שינוי, כגון: מקום וזמני עבודה, מתכונת שונה של אופן הלמידה במסגרות החינוך, זמן יומי להתעדכנות בחדשות, זמן משפחה ויחד וכדומה.
- זיהוי הכוחות הטבעיים ומתן לגיטימציה לרגשות השונים: חיזוק תהליכים טבעיים של החלמה, חוסן והתמודדות יכולים להיווצר על ידי זיהוי כלי ההתמודדות שמסייעים לנו ברגעי משבר ולילדינו מתוך שיח שיתופי ופתוח בו נחשוב ונדון יחד על מצבים בהם חווינו משברים בעבר ומה הוביל אותנו לצלוח את המשבר והקושי דאז. שיח כזה יוסיף כלים לרפרטואר של כל אחד מהמשתתפים בו מתוך הקשבה זה לזה. אף אם לא כל בני הבית חווים אותה רמה של קושי, מתן לגיטימציה לתגובות התנהגותיות ורגשיות, הקשורות לאירועים טראומטיים או לחוויות שליליות יש בכוחם להעביר מסר שכעסים, חרדות והתנהגויות שונות, הן תגובות נורמליות למצבים לא נורמליים ומשותפות לרבים מאתנו, מה שיוביל בטווח הארוך לשיח שיתופי וביטוי רגשי מטיב יותר עבור כל בני הבית.
- אקטיביות קהילתית, משפחתית ואישית: בתוך סדר היום החדש, בעתות משבר, אחד הדברים שהוכחו רבות כתורמים לחוסן של האדם, הנה אקטיביות. פעילות אקטיבית מייצרת תחושת שליטה ומסייעת להתמודדות, להבדיל מפסיביות שמייצרת תחושת חוסר אונים האופיינית במצבים של חוסר ודאות. פעילות אקטיבית יכולה להיות למשל: פעילות התנדבותית למען אחרים. התנדבות הוכחה לא אחת כתורמת לבריאות הפיזית והנפשית של האדם. תרומה ועשייה למען הקהילה בעת משבר לאומי, מגבירה את החוסן ומפחיתה תחושות של חוסר אונים בעצם העשייה כחלק ממאמץ לאומי משותף. ברמה האישית פעילות אקטיבית-ספורטיבית למשל, תתרום רבות לא רק לבריאות הפיזית של האדם, אלא גם לבריאותו הנפשית ולחוסנו. מחקרים רבים מצאו כי פעילות פיזית משפרת את מצב הרוח ומפחיתה סימפטומים של דכאון וחרדה, מעבר לכך שהיא מסייעת בהעלאת הערך העצמי והגברת תחושת הרווחה. אם עדיין לא התחלתם, זה הזמן להתחיל פעילות גופנית כלשהי בין אם לבד ובין עם בני משפחה אחרים (גם ילדים צעירים) ואם ספורט הוא כבר חלק מכם, אל תוותרו לעצמכם והשתדלו להתמיד בו.
לסיכום, דרכים אלה טומנות בחובן עוד שלל רב של אפשרויות. כל זמן שהעיקרון המנחה נשמר ותצליחו להתמיד בו, גם אם באותו הרגע, קשה יהיה לראות את התרומה, לאורך זמן, השינוי החיובי יורגש ויבוא לידי ביטוי באופנים שונים ורבים ותוכלו להיווכח כי הנכם מתמודדים טוב יותר ברגעי קושי ומשבר. דרכים אלה יסייעו בידכם לייצר וודאות התורמת לשגרת חיים בריאה. לצד זאת, חשוב לזכור כי גם אנשים עם חוסן גבוה חשים מצוקה, מתח וירידה במצב הרוח. לעיתים המציאות, האירועים והתחושות חזקים מידי והמצוקה הנפשית עשויה לפגוע בתפקוד. במצב בו הנכם חשים חוסר יכולת להתאושש, לסייע לעצמכם ולתפקד באופן תקין, חשוב לפנות לקבלת עזרה מקצועית מוקדם ככל שניתן.
